ילדים צרפתים וכוכבים נופלים: עבודה על השיר 'הביתה'

זה התחיל מתוך רצון לכתוב שיר צנוע, קטן, יומיומי. עד אז עיקר השירים שכתבתי היו מלאים מטאפורות וחרוזים, או במילים אחרות - שירים גרועים. היה צריך לרענן את המערכות.

במשק הבית הייתה אז תקופת עמיר לב ארוכה, שאין כמוהו כדי ללמד איך לכתוב פשוט, על דברים פשוטים, שמצליחים להפוך אצלו לרגעי חסד גדול.

זו הייתה הטיוטה הראשונה של השיר, שנקרא בגרסה הזו 'נחזור':

בוא נחזור לירושלים לי יהיה קר ואתה תהיה רגוע מלמד ילדים צרפתים במאה חמישים שקל לשעה ואני עובדת בכנסת מה שנשאר את כל העבודות הם לקחו הנבלות כואבת לי האצבע של העכבר לא בריא כל היום לשבת הולכת לסופר בוא נחזור לבאר שבע לי יהיה חם ואתה תהיה רגוע מלמד בקונסרבטוריון במאה חמישים שקל ליום ואני עובדת באוניברסיטה מה שנשאר את כל החלומות הם יקחו הנבלות אין לי נעליים לריאיון מחר ועוד מעט מתחיל החורף בשוודיה בוא נחזור הביתה אתה תהיה אתה אני אהיה אני משחקים טאקי לפני השינה ותלטף אותי במצח משהו שאפשר

הלחן לשיר נכתב בבת אחת, על ידי יואל שמש, והוא הלחן שנשאר איתו מאז. גם העיבוד הסופי שלו באלבום של יואל מאוד קרוב למקור, (כמעט) רק שירה ופסנתר. אבל הטקסט, הטקסט עבר הרבה גלגולים.

קודם כל, למרות שמאה וחמישים שקלים הוא מחיר די ממוצע לשיעור פרטי בפסנתר, עדיין מדובר בסכום יפה מאוד להרוויח בשעה. ואני הרי רציתי לכתוב שיר על הדברים הפשוטים. אז בגרסה הבאה של השיר, שנקראה 'נחזור לא פריווילגי' (סיפור אמיתי), כבר הופיע המשפט היומיומי יותר, והירושלמי מאוד, 'מביא ירקות מהשוק', והמקבילה הבארשבעית 'מכין דגים לשבת'. היום כבר הייתי כותבת 'מביא פרחים לשבת', כי טבעונות. גם מהילדים הצרפתים נפרדתי בצער (למרות שירושלים משופעת בילדים צרפתים שלומדים פסנתר), מטעמי P.C.

זה השלב שבו המפיק המוזיקלי של יואל, איציק פצצתי (האגדה), קיבל לידיו את הסקיצה. פצצתי התחבר לרעיון הבסיסי של השיר, אבל היו לו שתי המלצות חשובות: הראשונה, להפוך את הפזמון לאוניברסלי יותר, ולשקול אפילו (רחמנא לצלן) חריזה. השניה, להוריד את הצחוקים. אי אפשר לחשוד בפצצתי כאדם שלא חובב צחוקים, אבל השיר הזה ספציפית ביקש משהו אחר.

כדי לכתוב את הפזמון, עשיתי טריק שאני עושה הרבה פעמים כשאני נתקעת - הוצאתי את השיר החוצה. שמים, שמש, ירח, כוכבים. קיבלנו את תחילת הפזמון החדש:

בחלון בונים מגדל מחול שקעה השמש, עולה הירח

ופה נתקעתי, לא ידעתי איך לסיים. וכשאת נתקעת בפזמון מה שצריך הוא לחזור ליסודות, לליבה של השיר, לדבר שבאמת רציתי להגיד בו. הבנתי שאני מחפשת נחמה בשיר הזה, והבנתי שאני זקוקה לה ממישהו אחר. שיניתי את כל הטקסט מאישה שפונה לגבר, לגבר שפונה לאישה. שיר האהבה שמעולם לא כתבו לי. ואז המשך הפזמון פשוט הגיע:

בקשות נושרות מכוכבים מה אתן לך?

אחרי זה, כל שנותר הוא לדייק את הבית האחרון. כשיואל ואני המשכנו לעבוד על שירים נוספים, נוצר גם השיר 'חזרתי'. אתם שמים לב למוטיב מסוים בשמות השירים? אבל 'חזרתי' היה צריך להשאר עם שמו, והבטתי שוב ב'נחזור', ניסיתי להבין אם יש שם אחר שיסכם את המהות שלו טוב יותר. התשובה הייתה ברורה - 'הביתה'.

פה אפשר להאזין לשיר 'הביתה'. וזה הטקסט הסופי שלו:

בואי נחזור לירושלים לך יהיה קר, ואני אהיה רגוע מלמד ילדים צייתנים מביא ירקות מהשוק ואת עובדת בכנסת מה שאפשר. בחלון בונים מגדל מחול שקעה השמש, עולה הירח בקשות נושרות מכוכבים מה אתן לך? בואי נחזור לבאר שבע לך יהיה חם, ואני אהיה רגוע מלמד בקונסרבטוריון מכין דגים לשבת ואת באוניברסיטה מה שאפשר. בחלון... בואי נחזור הביתה את תהי את, אני אהיה אני מדברים קצת לפני השינה ואלטף אותך במצח מה שאפשר.